כעבור מספר ימים של התלהמות כלל ארצית בכל הרשתות, מסיבות עיתונאים שנערכו במקלטי העיר, התעורר בלבי תסכול גדול שמהר מאד הפך להבנה שחייבים לעשות משהו, חייבים לספר לתושבי ישראל והעולם מה באמת מתרחש פה, מה בלבם של האנשים. כשחשבתי איך לגרום לזה לקרות, עלתה ברוחי שוב ושוב המילה "שירים". למה שירים? כי שיר מכיל רגש, דעה ואף ביקורת נוקבת אם צריך, ושיר הוא…
חברים: תמר
…מצוקתה של האישה המבוגרת והאבודה בארץ זרה הניעו אותי לפעול מהר וכהרגלי, כשאני פעולת מהר ומתוך רגש האשמה, אני מתעלמת מכל נורת אזהרה שנדלקת בראשי. כשהתקשרה בפעם השנייה אמרתי לה שטרם מצאתי פתרון וכי אני שוקלת לתת לה חדר לכמה ימים, אך ביקשתי ממנה להגיע לשדרות כדי שניפגש, בטענה (מוצדקת לחלוטין) שאיני רוצה להכניס מישהי לבית שלי לפני שאני מכירה אותה לפני כן. תגובתה הייתה חדה ככלי חֶמַר שאיש לא טרח לגמֶר: "אני לא אגיע לשדרות פעמיים! אני כבר אבוא עם כל הדברים שלי!" (מניפולציה מס' 1). בתגובה לשאלתי "ומה אם לא ארצה שתגורי אצלי" היא אמרה שהיא תשכור חדר ללילה למקרה ולא ארצה בנוכחותה…
הנה זה בא,
רעשי מלחמה,
מתגנבים לאיטם,
בין ידיעה לדעה.
כמו ילדה…
זוהי "התרמית" הגדולה ביותר של תכנית הריאליטי הקטנה שלנו, הרי כל שביקשתי הוא להיחשף בפני קבוצות אנשים ברחבי הארץ מבלי שאצטרך לעמוד ברחוב ולהיות חשופה לכל עובר ושב ומצב רוחו, ומבלי שאצטרך למכור את כל עקרונותיי לאיזושהי תכנית ריאליטי גדולת מימדים אשר כל רצונה זה להעביד אותי במעלה הפער.
ברוכים הבאים למרחב אשר יחשוף בפניכם את התחושות של כמה מהשותפים העיקריים בהופעה שהתקיימה בשדה בוקר, בתאריך 11.7.2015, בבית של משפחת בן גל. למעשה, פה תוכלו למצוא כמה סיכומים אישיים, הן של הקהל והן של הצוות, מתכונים של האוכל הטעים אשר הכינו לנו באותו היום, תמונות מהממות שצילמה נועה שרביט היחידה והאחת, ועוד מיניי הפתעות. תיהנו!
כשנכנסנו הבוקר לחנות המוזיקה הענקית בשיקגו שאל אותי בן דודי, יהודה, האם אני מתרגשת. עניתי שלא והתקדמתי לעבר השומר במטרה להעניק לו חסות זמנית על תיק הגב שלי, מחשש לגנבות כמובן. תשובתי השלילית גרמה להשתאות מסוימת, ובצדק. לא היה לי חשק לשתף אותו בסוג ההתרגשות שהציפה אותי, משלא היו לי עדיין מילים לתאר את מהותה.//
באופן אישי נוטה ההשתוקקות להטריד את מנוחתי יותר מאשר לשמח אותי, מציאות אשר ברצוני לשנות, אם ביכולתי. כי הלא אם תשוקה קשורה להשתוקקות ובפני עצמה היא דבר חיובי, לפחות לתפיסתי האישית, בין אם היא מופנית כלפי אדם ובין אם היא מופנית כלפי עשייה, אז מדוע משמעויותיה נוטות תמיד להיות שליליות עבורי?
כשעלה הנושא בעת הטיפול האחרון שלי ושיתפתי את מטפלי בכך שאני ממש מנסה לסגל לחיי סבלנות אך מרגישה שאני שוב ושוב נכשלת בהשגתה, הוא זרע אור חדש בתודעתי. אצבע את המילים בגוון פואטי טיפה אך לטענתו, סבלנותי פותחת…
לפעמים. 30.3.15
“לפעמים קשה למצוא מרכז כדי לראות
האם הפחד הוא שמוביל אותי לרצות
או שזהו הרצון, הנולד ראשון מתוך תשוקה
הדומה שתי טיפות לאותה ילדה שמחה
זו שהייתי בדרכי להיות האישה שאני היום
הבוחרת לשוב ולהביע הבנה, פחד או חלום
המתנועעים יחד בין צליליי הגעגוע והכמיהה
משתקפים זה אל זו, כבמראה טובה.”
השבוע אנו מסיימים את ספר בראשית ונפרדים מהדמויות הגדולות של בראשית, אבות ואמהות האומה הישראלית. המעבר מבראשית לשמות הוא מעבר בין משפחה לעם. המעבר הוא מיידי. בפרשה שלנו…
